לאבד את הפרופורציות עם הטכנולוגיה

באדיבות שבועון כפר חב"ד

כבר הזכרנו שהשימוש הלא פרופורציוני בטכנולוגיה למיניה עלול להיות פעמים רבות דרך לא יעילה להתמודדות עם עומס ומתח. עומס ומתח בפני עצמם אינם בהכרח בעיה. מידה מסוימת של עומס ומתח רצויה בחיינו, והיא יכולה אפילו להעשיר את חיינו. מצד שני, אם אנו מרגישים שאנו בעומס ומתח מוגזמים הדבר עלול להצביע על כך שאנו לא מצליחים להתמודד כראוי עם משימות החיים שלנו. החיים אינם סטטיים, אלא הם כוללים כל הזמן שינויים. לכולנו יש ימים "טובים", ויש ימים פחות "טובים". בדיוק כמו שמזג האוויר משתנה כל הזמן, כך גם החיים שלנו משתנים ללא הפסק. עליות וירידות הן חלק בלתי נפרד מחיינו. בהתאם לשינויים בחיינו, כך משתנה גם העומס והמתח אותו אנו חווים. לכן, זה לא אמור להפתיע שמפעם לפעם אנו חווים עמוס מוגזם. כאשר אנו חווים עומס מוגזם לא רק באופן זמני, אלא לאורך זמן, כדאי לבחון אם אולי כדאי לערוך שינוי בחיינו. לפני כן יש להבחין בין עומס "חיובי" לעומס "שלילי". עומס חיובי נובע מכך שאנו עמוסים מדברים שתואמים את הערכים הפנימיים שלנו, כגון שאנו בעומס כתוצאה מהתעסקות במבצעים של הרבי. עומס שלילי נובע מניסיון עקר למלא צרכים נפשיים, כגון שאנו בעומס כי יש לנו דרישות לא סבירות מעצמנו.

העומס המוגזם והמתמשך עלול להביא אותנו לנסות "לברוח" מהמציאות המתוחה והלא נעימה של חיינו לתוך הפנטזיה של העולם הווירטואלי. כיוון שעומס כזה אינו רצוי, נשאלת השאלה, מה ביכולתנו לעשות בקשר לעומס הזה? התשובה היא, שיש שתי דרכים מקבילות להתמודדות עם עומס ומתח מוגזמים, והנכון יהיה לפעול בשתי הדרכים האלו במקביל. הדרך הראשונה היא לנסות להפחית את העומס עצמו, והדרך השנייה היא לנסות להפחית את השפעת העומס עלינו.

הפעם נעסוק בדרך הראשונה שהיא הפחתת העומס בחיינו. כדי להפחית את העומס בחיינו יש צורך לבדוק אם יש משימות כל שהן בחיינו שאנו יכולים לוותר עליהן. כמובן, שעל רוב המשימות והתפקידים בחיינו לא פשוט לוותר. לכולנו מחויבויות שונות שאותן אנו חייבים למלא. כדי לוותר על משימות שונות, עלינו יהיה להחליט אלו משימות הכרחיות עבורנו, ואלו אינן הכרחיות. לפעמים כדי לוותר על משימות מסוימות שאינן ממש הכרחיות נצטרך להוריד את הסטנדרט שיש לנו, הן מעצמנו, והן מהחיים שלנו. לדוגמא, יש נשים שמסתפקות בכך שהן שוטפות את הבית פעם בשבוע, ויש נשים עם סטנדרט יותר גבוה שמוכרחות לשטוף את הבית כל יום... כאשר הסטנדרטים שלנו נהיים קיצוניים, אנו מתחילים להתנהג באופן "פרפקציוניסטי". פרפקציוניזם עלול לנבוע מתחושה מוטעית שיקבלו אותנו רק בהתאם למה שאנו עושים. הדימוי העצמי שלנו מתבסס כולו רק על העשייה והישגים שלנו. מישהו עלול לחשוב שרק אם הוא יבצע דברים בצורה מצוינת יקבלו אותו, אבל אם הוא יבצע את הדברים בצורה פחות טובה לא יקבלו אותו. לאדם כזה קשה להכיל את חוסר השלמות שלו.

רצים שמשתתפים בתחרויות לטווח ארוך אומרים שהדבר הכי חשוב במרוץ הוא לא לנסות לרוץ בקצב מהיר מידי רק בגלל שהקצב הזה מתאים למישהו אחר. הם לומדים לא להיסחף אחרי רצים אחרים שרצים יותר מהר, אלא לרוץ במהירות האישית שנכונה עבור אותו אדם. כל רץ צריך לרוץ בקצב שלו, ולא בקצב של מישהו אחר. כאשר רץ מנסה לרוץ מהר מכפי יכולתו, הוא עלול לגלות מהר מאד שהוא גמר את כל כוחותיו, ואין לו כוח יותר להמשיך. דבר דומה עלול לקרות לנו. כדי שזה לא יקרה, חשוב שנלמד "לרוץ" בקצב שמתאים לנו, במקום "לרוץ" בקצב שמתאים למישהו אחר. חשוב שהסטנדרטים שלנו יתאימו ליכולות האמתיות שלנו.
לפעמים, אנשים פרפקציוניסטים גדלו עם הורים שהעניקו חשיבות מוגזמת לביצועיים שלהם בבית הספר ובמסגרות אחרות. הם למדו שהם שווים רק לפי ההתנהגות שלהם, במקום ללמוד שיש להם ערך עצמי בלי קשר למעשיהם. בהחלמה מהתמכרות לומדים שלכל אחד מאתנו יש ערך עצמי שאינו תלוי במה שהוא עושה. הערך העצמי הזה קשור לחוויית אהבה שאינה תלויה בדבר. הערך העצמי שלנו קיים רק בגלל שאנחנו מי שאנחנו. פיתוח תחושת ערך עצמי מפחיתה את התלות הנפשית בביצועים מושלמים. אנו כבר לא אובססיביים לעשות כל דבר בצורה הכי טובה, מה שמפחית משמעותית את המתח בחיינו. אנו לומדים לעשות רק את מה שביכולתנו, ולוותר על כל השאר. אנו מאמצים את אמירתו של רבי טרפון במסכת אבות: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בין חורין להיבטל ממנה".

כאשר אנו לומדים להוריד את העומס בחיינו זה עוזר לנו לחיות את חיינו "כאן ועכשיו". אנו יכולים להכיל את חיינו כמו שהם מבלי להרגיש רצון לברוח לפנטזיה הווירטואלית. אנו לא נסחפים במחשבות על מה שהיה או על מה שיהיה. אנו מרוכזים במה שקורה אתנו ברגע הנוכחי, כי בסופו של דבר, רק מה שקורה ברגע הנוכחי הוא באמת חשוב. את העבר אנו לא יכולים לשנות, והעתיד עדיין לא הגיע, כך שכל המחשבות על הנושאים האלו הן לרוב די חסרות טעם, כפי שכבר שאל רבנו אברהם אבן עזרא: "העבר אין, העתיד עדיין, העבר כהרף עין, דאגה מנין?". אין מה לדאוג כי אנו יכולים לסמוך על בורא עולם שימשיך לנהל את עולמו בצורה טובה, כפי שהוא עושה שנים רבות בהצלחה לא מועטה.

אין הכוונה לוותר על לחלוטין על כל הרצונות והשאיפות, אלא רק להתאים אותם לכוחותינו וליכולתנו, ולהתנהג בהתאם לערכים שלנו, ולא מתוך צרכים נפשיים מתוסכלים. ללמוד לקבל את מציאות חיינו הבלתי מושלמת, ואת היותנו עצמנו בלתי מושלמים, במקום לעסוק בפנטזיות לא מציאותיות.

בפעם הבאה נסביר איך אנו יכולים לשנות את התייחסותנו לאותו מתח והעומס שאנו לא מצליחים להפחית.
להערות: [email protected]